ביום הזיכרון הזה אנו מתייחדים עם זכרם של 25,648 הנופלים במערכות ישראל – חיילי צה״ל, אנשי כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה, אשר הקריבו את חייהם למען ביטחון המדינה.
חלק מהנופלים היו חברים של שחקני הקבוצה, אשר נפלו במלחמה האחרונה שהחלה ב-07.10.2023, פרוייקט מיוחד שלנו מביא את הסיפורים שלהם כדי שנשמור את זכרם חי בליבנו ונמשיך לספר את סיפור גבורתם גם לדורות הבאים.
סיון שדה, היה חברו הטוב של השוער מאור ארליך. סיון נרצח מפגיעת רקטה בקיבוץ כפר מסריק בה' בחשוון תשפ"ה (06.11.2024), והוא בן 18. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כפר מסריק. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
איך הכרת את סיון?
סיון צעיר ממני בשלוש שנים אבל גדל איתי באותו הקיבוץ, ובקיבוץ כולם מכירים את כולם מהרגע שאתה נולד.
אם זה בגנים, בתי הספר ובתי הילדים אחרי הצהריים ואחרי זה בחטיבה, בתיכון ובנעורים.
איזה זיכרון אחד ממנו חרוט לך במיוחד?
הזיכרון שהכי מזכיר לי אותו הוא גם הזיכרון האחרון שלי ממנו. בקיץ כל החברים עשינו טורניר טניס ועליתי לשחק מולו.
הוא ניצח 11-2 בלי להתאמץ ורק הריץ אותי מצד לצד וכמובן כמו שהכי מתאים לו עשה את זה בנונשלנטיות ובלי חולצה.
מה היית רוצה שאנשים שלא הכירו אותו ידעו עליו?
התכונה שהכי בלטה אצלו זאת השמחה שלו, לא משנה מתי או איפה תמיד ניסה לגרום לאדם שמולו לחייך. הייתי רוצה שאנשים ידעו לקחת סיכונים כמו המוטו של סיון "הולך על הקצה כדי לא לתפוס מקום" ולדעתי זאת מראה לאופי המיוחד שהיה לו.
איך אתה מרגיש שהחיים שלך השתנו מאז שהוא נפל?
זה מורגש בעיקר כשאני יושב עם החברים שלי, כשתמיד יש את העננה הזאת של מישהו שחסר בטח ובטח מישהו מרכזי כמו סיון שתמיד היה עושה עניין וגורם לכולם לחייך.
לעמוד יזכור של סיון ז״ל>>
https://laad.btl.gov.il/Web/He/TerrorVictims/Page/Default.aspx?ID=44240
סמל-ראשון יעד בן יעקב היה חברו הטוב של הדר פוקס. יעד נפל בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסגולה, פתח תקווה. הניח הורים, שני אחים ושתי אחיות.
איך הכרת את יעד?
את יעד אני הכרתי בתיכון בכיתה י׳, לא היינו באותה כיתה אבל היינו באותה שכבה והיה לנו חברים משותפים מהר מאוד התחברנו והיינו סוג של חבורה כזאת.
איזה זיכרון אחד ממנו חרוט לך במיוחד?
אני זוכר זכרון אחד מאוד טוב ממנו את האמת, בתקופה של לפני שכולם התגייסו לצבא, בזמן שלא היה כדורגל ולימודים בחופש הגדול, היה לנו סוג של לילות כאלה חופשיים ופשוט מה שעשינו זה אני יעד ועוד חבר בשם אדם היינו אצלי בבית בלילה, יעד היה מביא מלוואחים של אמא שלו ובשעה 2 בלילה היינו מכינים מלוואחים עם ביצים טחינה ותמיד זה היה טעים והיה כיף כי בסוף אתה יודע שאם אתה בסביבה של יעד אתה הולך לצחוק לפני הכל. זה זכרון מצחיק אמנם, אך בשבילי היום חסר מאוד.
מה היית רוצה שאנשים שלא הכירו אותו ידעו עליו?
קודם כל רוצה שלא ישכחו את יעד ולא ישכחו את מה שהוא עשה למען המדינה שלנו לפני הכל, אני רוצה שאנשים יידעו שזה בן אדם עם הלב הכי גדול שאני מכיר, תמיד חיובי תמיד מצחיק את כולם ותמיד יש לו את החיוך הכי גדול על הפנים לא משנה מה קורה הוא נשאר עם חיוך, רוצה שאנשים ייקחו את החיוביות שהיה בו כי אם ייקחו את החיוביות והאופטימיות והשמחה שלו זה רק יעשה טוב לכולם ויאחד את כולם.
איך אתה מרגיש שהחיים שלך השתנו מאז שהוא נפל?
כשהודיעו על המוות שלו אני בהתחלה לא הצלחתי לעכל את מה שקרה לא הבנתי מאיפה זה בא, באותו יום של ה 7 באוקטובר כשבמדינה מלחמה ופתאום אני מקבל את ההודעה דרך חבר בלילה של היום הזה ופשוט אי אפשר לעכל את זה עבורי זה לא נתפס, אני לא הבנתי איך ולמה דווקא הוא כי זה לא הגיע לו הוא פשוט היה בן אדם כל כך טוב, אני לנצח אזכור אותו ואנציח אותו כל עוד אני יכול. לפני כל משחק שאני עולה למגרש אני נכנס ברגל ימין מסתכל לשמיים ואומר את המילה יעד כדי שהוא תמיד יהיה לי בראש.
אני אוהב את יעד לנצח ותמיד אזכור את החיוך שלו, הוא גיבור ישראל ונלחם עבור המדינה שלנו ואת זה אסור לאף אחד לשכוח לא אותו ולא את כל החיילים הגיבורים שלנו, שנפלו במלחמה הזאת.
יהי זכרו ברוך
לנצח נזכור אותך יעד
לעמוד יזכור של יעד ז״ל>>
סמל ברק דניאל הלפרן היה חברו הטוב של ניב יהושע. ברק נפל בקרב ביום ח' בכסלו תשפ"ה (9.12.2024), בהיותו בן תשע-עשרה. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
ניב יהושע וברק הלפרן היו חברים מכיתה א', שלושה שבועות לאחר שברק נפל, ניב הקדיש לו את השער השני והראשון שלו באותה עונה במשחק מול ק״ש במסגרת גביע המדינה, שער שריגש את כולם כשהביט לשמיים והצדיע לחברו הטוב.
ספר קצת על ברק?
ברק ואני הכרנו בכיתה ג׳, הוא היה בכיתה המקבילה ולמרות שלא היינו באותה הכיתה החברות שלנו נרקמה מהר מאוד. ברק היה ילד ממגנט, שמושך את כולם אליו וכך היה. ברק איגד את כל החבורה שלנו סביבו, מהיסודי ועד התיכון שגם יצא לנו להיות באותה הכיתה למעט, ברק תמיד היה המרכז, הלב של החבורה.
ברק היה ספורטאי אמיתי, ווינר בנשמה ומנהיג שאין כמותו. למרות שנפצע ונמנע ממנו להתגייס לקרבי בשל פרופיל נמוך, הוא לא קיבל זאת ונלחם על מנת להעלות את הפרופיל ולהתגייס כלוחם קרבי.
המשפט שהולך אחריו הוא ״כל דור והמחויבות שלו, אני לוחם ועכשיו תורי״. משפט שנאמר להוריו לאחר שניסו לשכנעו לרדת מהמרדף להתגייס לקרבי.
אני חושב שזה מתאר בדיוק את הגבר שהיה, מנהיג אמיתי שלא מפחד לקחת אחריות ולהוביל. עד היום הוא הלב והרוח בחבורה שלנו וכל ישיבה ביחד היא בצילו, המשפטים הם משפטים שהוא היה נוהג והצחוקם מבדיחות שהוא היה נוהג לספר.
ברק נפל ב- 9/12/2024 ביום בו היה אמור לצאת לרגילה, נהרג מפגיעת טיל נ״ט בג’באליה בן 19 היה בנופלו.
לעמוד יזכור של ברק ז״ל>>
רב-סמל ראשון איתי אזולאי היה חברו הטוב של אביב סלם. איתי נפל בקרב ביום ד' בתשרי תשפ"ה (6.10.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואח.
במסגרת המחזור ה-2 בליגה מול כפ״ס (31.08.2025), הבקיע עידו כהן את השער הראשון במשחק והקדיש אותו לזכרו של איתי אזולאי ז״ל חברו של אביב סלם.
איך הכרת את איתי?
איתי הגיע לחטיבה ביישוב שבו גדלתי, אורנית, וכבר מהרגע הראשון היה ברור שהוא לא עוד ילד חדש הוא נכנס ישר ללב של כולנו. תוך זמן קצר הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהחבורה, ולחבר הכי טוב שלי. הייתה בו שמחת חיים נדירה. הוא תמיד ידע לראות את הטוב בכל אדם, לחבר בין אנשים ולגרום לכולם להרגיש שייכים. היה בו משהו ממגנט כזה שמושך אליו את כל מי שסביבו, בלי מאמץ.
איתי היה מהסוג המיוחד הזה ״רעשן שקט״ איתנו הוא היה שטותניק, מצחיק ומלא חיים, תמיד מרים את האווירה. ומצד שני, היה בו גם צד שקט וביישן, מלא בענווה וצניעות. השילוב הזה הפך אותו לאדם יוצא דופן דמות להערצה, חבר אמיתי, ואדם שקשה להסביר במילים כמה הוא היה מיוחד.
איזה זיכרון אחד ממנו חרוט לך במיוחד?
הזיכרון שהכי חקוק לי מאיתי הוא דווקא מרגע לא פשוט בחיים שלו. הוא היה במסלול של יחידה מובחרת, עבר בערך 90% מהדרך, ובסוף נפל על משהו קטן. זו הייתה נפילה כואבת מאוד, במיוחד כי זה היה החלום שלו והוא השקיע בו את כל הלב. לא אשקר שבתור חברים שלו היה גם חלק קטן ששמח כי ידענו שזה אומר שהוא יהיה קרוב אלינו יותר. אבל מעבר לזה, מה שנשאר חזק יותר מהכול זו הדרך שבה הוא התמודד עם זה.
דווקא התקופה של הדח״ש גרמה לנו להרוויח אותו מחדש אחרי חודשים ארוכים שבהם היינו מקבלים ממנו מסר אחת לחודש, פתאום הוא היה שם, קרוב ונוכח, כמו פעם. במיוחד ברגע הזה ראינו מי הוא באמת. איתי הראה לכולנו ממה הוא עשוי אדם שלא מוותר, שלא נשבר, כזה שתמיד מצליח למצוא את הטוב גם בתוך קושי גדול. במקום לתת לנפילה להגדיר אותו, הוא הרים את עצמו והמשיך קדימה בכל הכוח.
משם הוא התגייס לדובדבן, והמשיך להיות בדיוק מי שהוא לוחם אמיתי, בנשמה ובדרך.
מה היית רוצה שאנשים שלא הכירו אותו ידעו עליו?
איתי היה באמת משהו מיוחד. אם אני צריך לבחור מה שחשוב שיכירו בו יש המון: לוחם אמיתי, מלא בענווה, ביישן מאוד אבל גם שטותניק, כזה שאי אפשר לא לאהוב. אבל מעל הכול הוא היה אדם של הכרת הטוב. בכל סיטואציה הוא ידע להכניס לפרופורציה, להודות על מה שיש, למצוא שמחה גם בדברים הקטנים. החיוך שלו לא היה סתם הוא הוביל אותו, והוא הוביל גם אותנו בזכותו. לא הרבה יודעים, אבל אחרי שהוא נפל חיפשתי משהו קטן שיישאר איתי שיזכיר לי אותו, אבל לא דרך הכאב והאובדן, אלא דרך האור שבו. דרך הכרת הטוב, דרך החיוך, דרך היכולת להעריך גם קושי, לחבק כישלונות ולהבין שהם חלק מהדרך. בסוף קניתי טבעת שאני עונד תמיד עם סמיילי. משהו קטן, אבל בשבילי זה הכול. תזכורת יומיומית לדרך החיים שלו לחייך, לאהוב, ולהודות על הכל.
איך אתה מרגיש שהחיים שלך השתנו מאז שהוא נפל?
זו שאלה שקשה לי מאוד לענות עליה. אובדן הוא דבר רע הכי רע שיש. אבל דווקא לשאלה כל כך קשה אני בוחר לענות בדרך שהכי מתאימה לאיתי.
מאז, אני מסתכל על החיים אחרת. אני מודה על כל רגע על כישלונות כמו על הצלחות, על חברים, על הבריאות, ועל הדברים הקטנים שלפעמים לוקחים כמובן מאליו. ובעיקר, אני מודה על הקרובים שלי כי בעולם לא פשוט כמו שלנו, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים מה יהיה מחר.
אבל כן יש לנו שליטה על עכשיו. ועל זה אני בוחר להודות על כל מה שיש לי, לטוב ולרע.
לעמוד יזכור של איתי ז״ל>>
